1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן -
החוק), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן -
הוועדה) מיום 10.3.10, אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% החל מיום 23.5.98 לפי פריט 72(4)(ב)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן -
התקנות).
העובדות
2. המערער, יליד שנת 1955, בוחן תחמושת במקצועו, נפגע ביום 22.12.97 בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.
3. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 17.2.03 קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 20% לפי פריט הליקוי הנקוב בסעיף 72(4)(ב)(II) לתקנות. על החלטה זו הוגש ערעור על ידי המשיב, אשר בעקבותיו נקבעה למערער נכות יציבה של 0%. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית הדין, בו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש שיכלול נוירולוג ומומחה אף אוזן גרון.
4. ביום 8.2.07 קבעה ועדה בהרכב חדש למערער נכות יציבה בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 72(4)(ב)(I). גם על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין, שהתקבל אף הוא - ועניינו של המערער הוחזר לוועדה על מנת שתתייחס במפורש ובמנומק לחוות הדעת של פרופ' דב אופיר (אשר שימש כיועץ לוועדה מדרג ראשון) וד"ר משה חיימוף (אשר נתן חוות דעת מטעם המערער) ותשקול עמדתה שוב. משלא שונתה החלטתה של הוועדה (החלטה מיום 16.8.07), הוגש ערעור נוסף - אשר התקבל ונקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לצורך עיון בכל בדיקות העזר שנערכו לו עד שנת 2003.
5. הוועדה שבה וקבעה למערער נכות בשיעור 10%, וערעור נוסף התקבל והמערער הופנה לוועדה בהרכב חדש, "
אשר תעיין בבדיקות העזר שנערכו למערער עד לשנת 2003 (כולל) ולאחר מכן
תשקול קביעתה האם קיים בתיעוד הרפואי ובבדיקות העזר סימנים קליניים אובייקטיביים לפגיעה וסטיבולרית או מרכזית" (בל' 3258/08; פסק דין מיום 9.11.08). הוועדה בהרכב החדש קבעה אף היא נכות בשיעור 10% בגין אותו סעיף, וערעור על החלטה זו התקבל אף הוא (בל' 2179/09, פסק דין מיום 16.11.09).
בית הדין הבהיר בפסק הדין מיום 16.11.09 (להלן -
פסק הדין הקודם) כי משהועמדו הפרוטוקולים של הוועדות הקודמות בפני הוועדה החדשה - לא הושגה התכלית שעניינו של המערער ייבדק מחדש ללא דעה קדומה. לאור זאת, הורה בית הדין כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר "
תבדוק את המערער, תתייחס למלוא החומר הקיים בעניינו, ובכלל זה בדיקות רפואיות שביצע וחוות דעת שניתנו בעניינו. הוועדה תנמק החלטתה באופן מלא ומפורט. בפני הוועדה לא יובאו החלטות הוועדות הרפואיות לעררים ופסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער. כמו כן, יובא בפניה רק סעיף 11 לפסק דין זה, ולא פסק הדין המלא" (סעיף 11 לפסק הדין).
6. ביום 10.3.10 התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש - של אורטופד, נוירולוג ומומחה אף אוזן גרון. הוועדה התייחסה לממצאיהם של פרופ' אופיר וד"ר חיימוף וכן בהרחבה לבדיקות העזר השונות שבוצעו למערער במהלך השנים וממצאיהן; ציינה כי "
בדיקה - תופיות תקינות, אין נסתגנוס פונטמי, מבחן הלפייק שלילי"; וסיכמה כדלקמן:
"
על סמך האמור לעיל והבדיקה הקלינית וכן תוצאות בדיקת ה -
ENG ובדיקות העזר האחרות עולה כי לתובע היתה תחושת סחרחורת לאחר התאונה. על פי הבדיקות הקליניות של פרופ' אופיר (לא מצוין אם ראה ניד ספונטני או הפרעה וסטיבולרית בבדיקה), ד"ר חיימוב שלא ראה בוודאות עדות לבעיה וסטיבולרית ובבדיקה שלנו לא היתה עדות להפרעה וסטיבולרית ולא היתה עדות ל -
BPPr, גם הבדיקות האובייקטיביות
ENG לא הראו עדות לבעיה וסטיבולרית ברורה. בדיקת ה -
CDP הראתה הפרעה שיכולה להעיד על בעיה בשיווי משקל אולם זוהי בדיקת עזר ולא ניתן להוציא מסקנה אחת וחד משמעית על פי בדיקה זו.
למרות שאין עדות ברורה לבעיה וסטיבולרית התובע התלונן מס' פעמים על סחרחורות ולכן לדעת הוועדה נכותו המקסימלית לתקופה שאחרי התאונה (לא ניתן לבדוק כיום את מצבו - ע"ס פסק דין) הינה 10% בגין פגיעה של סחרחורת בצורה קלה...".
7. הערעור השישי על החלטת הוועדה - הוא הערעור המונח בפניי כעת - הוגש כאמור על החלטתה האחרונה של הוועדה, מיום 10.3.10. גם החלטה זו, כקודמותיה, הותירה על כנה את הקביעה בדבר נכות יציבה בשיעור של 10% למערער, לפי פריט ליקוי 72(4)(ב)(I).
טענות הצדדים
8. המערער טוען כי החלטת הוועדה, לפיה "
אין עדות ברורה לבעיה וסטיבולרית" הינה שגויה, שכן מן המסמכים הרפואיים עולה בבירור כי בעקבות התאונה הינו סובל מפגיעה וסטיבולרית המתאימה לתיאור המופיע בפריט ליקוי 72(4)(ב)(II). למעשה, טוען המערער, מפירוט בדיקות העזר וחוות הדעת על ידי הוועדה עולה בבירור כי לכל הפחות מתקיים ספק לעניין קיומה של בעיה וסטיבולארית - ספק אשר אמור היה לפעול לטובתו. לאור האמור, ולגישתו, "
יש להחזיר את עניינו לדיון בפני ועדה בהרכב חדש, על מנת שתבדוק את המערער ותמלא אחר הוראות פסק הדין" (הקודם - ס.ד.מ).
9. המשיב סבור כי דין הערעור להידחות. לטענתו, "
הוועדה שמעה את המערער ובא כוחו, עיינה במסמכים הרפואיים ובכלל זה בבדיקות השונות שנערכו למערער, בדקה את המערער והתייחסה באריכות, ביסודיות ובמנומק לכל המסמכים הרלבנטיים והמשמעותיים. חרף זאת שסברה שאין עדות ברורה לבעיה הווסטיבולרית באה הוועדה לקראת המערער והעניקה לו 10% נכות וזאת בהסתמך על
תלונותיו על סחרחורות". המשיב סבור כי החלטת הוועדה הינה מנומקת ומצויה במתחם הסבירות, וכי המערער לא הצביע על פגם משפטי כלשהו שנפל בה ומצדיק את התערבות בית הדין.
10. לאחר עיון ראשוני בטענות הצדדים ניתנה ביום 10.9.11 החלטת ביניים (להלן -
בקשת ההבהרה), במסגרתה התבקש המשיב להבהיר האם פסק הדין הקודם עמד במלואו בפני הוועדה, או שמא רק סעיף 11 לו. בנוסף התבקש הסבר להערת הוועדה כי "
לא ניתן לבדוק כיום את מצבו - ע"ס פסק דין", והאם אין בו סתירה לבדיקה שנערכה בפועל, תוך שצוין כי "
בבדיקה שלנו לא הייתה עדות להפרעה וסטיבולרית".
המשיב הבהיר כי רק סעיף 11 לפסק הדין הקודם עמד בפני הוועדה, וזאת בהתאם להנחייתו המפורשת של פסק הדין הקודם, ופרט לכך לא עמדו בפניה פסקי דין או פרוטוקולים אחרים, למעט פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון. המשיב הסביר עוד כי "
בפועל בדיקה קלינית אינה יכולה להעיד על קיומה של סחרחורת ולפיכך הוועדה הסתמכה על מסמכים רפואיים ועל פיהם, חרף הספקות, קבעה את נכותו". המערער חלק על הסבר אחרון זה, והפנה לצורך כך למסמכים הרפואיים, מהם עולה לגישתו כי כאשר מדובר בסחרחורת ממקור וסטיבולארי - ניתן לבדוק זאת באמצעות בדיקה קלינית.
דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו הטעמים לכך.
12. סעיף 123 לחוק קובע כי "
החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי". בית הדין לא יתערב, לפיכך, בממצאיה הרפואיים של הוועדה - אלא אם יתברר כי חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה וכיוצ"ב (עב"ל 10014/98
יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213 (1999).
13. כאשר מוחזר עניינו של המבוטח לדיון מחדש בפני הוועדה לעררים מכוח פסק דין, עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין. במקרה כזה, הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה תוגבל לבחינת השאלה, האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (דב"ע נא/01-29
פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1997); עב"ל 114/07
עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.08).
14. בעניין שלפני, טענותיו של המערער מופנות למעשה כנגד ממצאיה הרפואיים ומסקנותיה המקצועיות של הוועדה. כאמור, הוועדה עיינה בכל בדיקות העזר ובחוות הדעת הרפואיות, התייחסה אליהן בהרחבה תוך פירוט ממצאיהן ומה ניתן להסיק מהן, וגזרה מהן את הממצאים הרפואיים שפורטו על ידה - תוך הנמקה והסבר. בית הדין אינו מוסמך לקבוע קביעה רפואית תחת הקביעה אליה הגיעה הוועדה, אשר היא בתחום מומחיותה, ואף אין בידיו את הכלים לעשות כן.